פסק-דין בתיק ס"ע 33715-02-12

1.         עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש מוחמד יונס סיאערה (להלן: "התובע"), תושב חאראס אשר בשליטת הרשות הפלסטינאית, ובה ביקש לחייב את הנתבעת בסכום של 56,744 ש"ח, כמפורט בכתב התביעה.

2.         בתביעה שהגיש התובע בחודש 1/12, טען התובע כי החל לעבוד אצל הנתבעת החל מחודש 2/06 ועד לחודש 1/08. יחסים אלה הסתיימו בפיטוריו של התובע על ידי הנתבעת וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת.

            בנסיבות אלה טען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים על פי חישוב המפורט בתביעה, בסכום של 7,028 ש"ח ולדמי הודעה מוקדמת בסך של 5,000 ש"ח.

3.         בתביעה נטען עוד, כי הדיווח שהעבירה הנתבעת לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד התובע מידי חודש, היה דיווח חלקי וחסר, שכן התובע עבד מידי חודש 20 יום לפחות, והתשלום המופיע בתלושי השכר אינו משקף כלל את המציאות, שכן שכרו היומי של התובע עמד על סך של 250 ש"ח נטו בכל יום עבודה.

4.         כתוצאה מהדיווח החלקי והחסר, הפרשות הנתבעת לפנסיה עבור התובע במסגרת שירות התעסוקה - הופרשו אף הן בחסר. לפיכך, התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בגובה הפרש בין הסכום שהיה על הנתבעת להעביר לשירות התעסוקה על חשבון זכויותיו לפנסיה, לסכום שהועבר בפועל.

            סך הכל ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין ביצוע הפרשות בחסר להבטחת זכויותיו לפנסיה בסכום של 4,228 ש"ח.

5.         לגרסת התובע, במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת, לא שילמה הנתבעת לתובע דמי חגים, תשלום עבור ימי חופשה, דמי כלכלה וקצובת הבראה. כן טען התובע, כי הנתבעת לא סיפקה לו מערכות ביגוד כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה וכן זכאי להפרשי שכר לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה.

6.         בית הדין התבקש לחייב את הנתבעת בתשלום עבור ימי חג בסך 5,000 ש"ח, פדיון חופשה בסך 6,000 ש"ח, דמי כלכלה בסך 3,336 ש"ח, דמי הבראה בסך    4,740 ש"ח, תשלום עבור ביגוד בסך של 1,600 ש"ח, דמי נסיעות בסך 10,080 ש"ח והפרשי שכר בסך של 9,735 ש"ח.

7.         בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע אמנם הועסק בשירותה החל מחודש 2/06 ועד לחודש 1/08 בפרויקטים בתחום הבנייה, אך לא באופן רציף, כפי שעולה בבירור מדו"ח ריכוז נתונים חודשיים של אגף מדור התשלומים בשירות התעסוקה.

עוד הוסיפה וטענה הנתבעת, כי תלושי השכר וכרטיסו האישי של התובע, אשר הונפקו באמצעות שירות התעסוקה, שיקפו נאותה את תנאי העסקתו של התובע, לרבות שעות עבודתו, ימי עבודתו בפועל ושכרו.

אליבא דנתבעת, לאורך תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, קיבל התובע את מלוא זכויותיו.

8.         בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע התפטר מיוזמתו ממקום העבודה, ללא מתן הודעה מוקדמת, ולכן אינו זכאי כלל לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. עוד טענה הנתבעת כי הפרישה ממילא כספים כדין לפיצויי פיטורים מידי חודש משכרו של התובע וכספים אלו נזקפו לזכותו.

            הנתבעת הבהירה כי התובע הוא זה אשר הפסיק להגיע לעבודה וממילא משכך הוא הדבר, לא רק שאין התובע זכאי להודעה מוקדמת, אלא שהתובע הוא זה החייב בתשלום חלף הודעה מוקדמת לנתבעת בסך של 2,901 ש"ח.

9.         הנתבעת מכחישה את אופן החישוב של סכומי הפנסיה הנתבעים, וטענה כי ההפרשות בגין גמל אשר בוצעו דרך שירות התעסוקה יש בהם כדי לכסות את זכותו של התובע לפנסיה במלואם.

            הנתבעת טענה כי שולמו לתובע מלוא התשלומים המגיעים לו בגין ימי חג.

            הנתבעת טענה עוד כי הפרישה את מלוא הסכומים המגיעים לתובע בגין חופשה שנתית, וניתן למצוא בתלושי השכר אותם צירף התובע לכתב תביעתו סימוכין לכך.

            באשר לדמי הכלכלה, טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפיצוי בשל אי תשלום דמי כלכלה. עוד טענה הנתבעת בסיכומיה, כי מעיון בצו ההרחבה בענף הבנייה עולה כי הזכות לתשלום אש"ל וכלכלה באה במקום שעובד נדרש ללון בחוץ, ולעניינינו התובע לא נדרש ללון בחוץ כפי שעלה מחקירתו הנגדית.

            באשר לדמי הבראה - טענה הנתבעת כי בהתאם לתלושי השכר, קיבל התובע את מלוא דמי ההבראה המגיעים לו במהלך תקופת עבודתו, ואינו זכאי לקבל סכום נוסף כל שהוא בגין רכיב זה.

            באשר לדמי ביגוד - טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין מערכות ביגוד.